פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' סונול ישראל בעמ

פסק דין

בפניי תביעת כספית מיום 30.12.12 ע"ס 4,635 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונה מיום 6.9.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתאונה בה ניזוק רכב של התובעת במהלך שטיפתו במכונת שטיפה (להלן – "המכונה") שבבעלות ו/או בהחזקת ו/או בשליטת הנתבעת (טיב הקשר בין הנתבעת לבין המכונה ו/או לבין מפעיל המכונה לא נתברר דיו בפניי ולא היה למעשה במחלוקת).

ביום 18.2.14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו כל ראיות הצדדים, ובכללן עדות נהג רכב התובעת מטעם התובעת ועדות מפעיל המכונה מטעם הנתבעת.

המחלוקת

עפ"י גרסת התובעת, במהלך שטיפת הרכב במכונה וכאשר נהג הרכב יושב בתוך הרכב השתבשה פעולת המכונה והרכב החל מוסע לאחור ע"י המכונה (ללא כל מעורבות של הנהג וכאשר הרכב בהילוך ניוטראל) וכך ניזוק הרכב בחלקו האחורי (דלת תא המטען וכן מגן אחורי), ואילו עפ"י גרסתה הנגדית של הנתבעת, התאונה התרחשה אך ורק בשל התנהגותו הרשלנית של נהג הרכב, שהתבטאה בכך שהנהג, עובר ליציאתו מהרכב בטרם תחילת השטיפה, עפ"י הנחיות מפעיל המכונה, שילב הילוך של רברס למרות שהונחה לשלב להילוך של ניוטראל בלבד.

במישור הנזק אין מחלוקת של ממש, והנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי על חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה ואף לא הגישה חוות דעת נגדית, וגם מוקדי הנזק אינם למעשה במחלוקת, כך ששיעור הנזק אינו במחלוקת.

הכרעה

אני מוצא לקבל את התביעה.

כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעת לקרות התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

מצאתי את עדות נהג הרכב מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות מפעיל המכונה.

מצאתי שאין לסמוך, כלל וכלל, על עדות מפעיל המכונה לפיה נהג הרכב יצא מהרכב בטרם החלה פעולת השטיפה במכונה. אני נזהר מלקבוע שמדובר בעדות שקר ממש, הגם שזו תחושתי. עדותו הנ"ל של מפעיל המכונה סותרת בעליל את גרסתו הכתובה המוקדמת והמפורטת למדי במסמכים שצורפו לכתב ההגנה, בה נאמר ברורות כי הנהג נותר לשבת בתוך הרכב וכי הפעיל ניגש לנהג היושב ברכב עם קרות התאונה. יתר על כן, באותה גרסה כתובה גם לא נכתב שהמפעיל הורה לנהג (כחלק מהוראות הבטיחות הנוהגות) לצאת מן הרכב בטרם תחל פעולת השטיפה. רק בכתב ההגנה נולדה פתאום הגרסה לפיה ניתנה הוראה כזו לנהג ולפיה הנהג יצא מרכבו עפ"י ההוראה. גם מתוכן ומנוסח עדות המפעיל לפניי התרשמתי שהוא לא ממש עומד מאחורי גרסתו לפיה הנהג יצא מרכבו כאמור. למעשה, כשתיאר המפעיל את הדברים במילותיו החופשיות בתחילת עדותו כלל לא טען שהנהג יצא מרכבו (למרות שתיאר סט קבוע ורגיל של הוראות בטיחות שהיה מחלק לנהגים, ובכללן יציאה מהרכב בטרם השטיפה). וכשנשאל המפעיל מדוע לא אמר זאת בתחילת עדותו השיב שמשום כך שלא נשאל על כך, תשובה בלתי משכנעת. המפעיל גם הסתבך בדבריו בעדותו, כאשר תחילה אמר שהוא בטוח שהנהג יצא מרכבו (שורה 23 בעמ' 7 לפרוטוקול) ואח"כ העיד שאינו בטוח בכך והעיד על כך מתוך רענון זיכרונו ממה שקרה בתצהיר (שורה 18 בעמ' 11 לפרוטוקול). המפעיל העיד גם שאין לו כל זיכרון מדברים שנהג הרכב אמר או עשה בעודו מחוץ לרכב ובעקבות התאונה, וסביר שאם הנהג אכן היה מחוץ לרכב היה המפעיל זוכר דבר מה מכל אלה. אגב, במסמכי הגרסה המוקדמת הנ"ל של המפעיל כן תועדו דברים שנאמרו בין המפעיל לבין הנהג, אם כי דברים שנאמרו ע"י הנהג בעודו בתוך הרכב, ולא מחוצה לו.

עדותו של נהג הרכב שכנעה אותי כעדות אותנטית ופשוטה, ולכן מהימנה. הנהג אמר בפשטות כי בשל חלוף השנים הוא לא זוכר את כל פרטי האירוע, מה שטבעי ואנושי. יחד עם זאת הנהג זכר והעיד על עיקר הדברים, כלומר על כך שקיבל הנחיות לשילוב הילוך לניוטראל בטרם פעולת השטיפה, ופעל על פיהן. מצאתי להאמין לנהג כי כלל לא קיבל הוראה ממפעיל המכונה לצאת מן הרכב בטרם השטיפה. מצאתי בנסיבות להאמין לנהג גם בנושא הסעת הרכב לאחור. הנהג תיאר מהלך דברים סביר ומפורט בו הוא יושב ברכב עם הילוך ניוטראל כל הדרך ומגיע לנקודה בה ניצבת מדרגה קטנה על המסוע, ולפתע באותה נקודה הרכב נמשך ונזרק לאחור ע"י המכונה, ללא כל מעורבות של הנהג וללא כל שליטה שלו. יצוין כי חקירתו הנגדית של הנהג הייתה קצרה יחסית ובחקירתו גרסתו לא קרסה ואף לא נסדקה.

את עדות מפעיל המכונה לגבי הסעת הרכב לאחור איני יכול לקבל. ראשית, מהימנותו הלקויה של העד, כמפורט לעיל, מקשה מאוד לסמוך על דבריו בנושא זה, והדברים קשורים מן הסתם. יצוין כי גם עד זה אישר שהיו תקלות עם המכונה, אמנם לא זכורה לו תקלה זהה של חזרת הרכב לאחור, אך העד זכר שהמפוח במכונה לא עבד ביום התאונה באופן תקין (מה שמלמד על אפשרות סבירה של תחזוקה לקויה של המכונה) ואף זכר מקרה של נסיעת/זריקת רכב קדימה עקב שילוב הילוך "דרייב" במקום ניוטראל.

סבורני כי את טענתה המרכזית של הנתבעת, לפיה המכונה כלל לא יכולה, כעניין טכני/פיסי/מכני, להסיע רכב הנמצא בהילוך ניוטראל לאחור, לא הוכחה, ונטל הוכחת הטענה מוטל בנסיבות (גם מאחר שמדובר בטענה חשובה מאוד עבור הנתבעת וגם משמדובר בראיות המצויות בידי הנתבעת) על הנתבעת. לא די בהקשר זה בעדותו (הבלתי מהימנה ממילא) של המפעיל. מדובר בעניין שבמומחיות ובהנדסת מכונות, והיה על הנתבעת להגיש חוות דעת מומחה של איש מקצוע מטעמה, שמצופה היה ממנו להציג בחוות דעתו את האופן בו בנויה ומורכבת המכונה, על מגוון אפשרויות הנסיעה והתמרון והבטיחות בה, תוך צירוף אסמכתות מוסמכות ורשמיות. את זאת לא עשתה הנתבעת, והדבר פועל ראייתית כנגדה. ארשה לעצמי בהקשר זה להציב סימן שאלה קטן האם אכן יש בכוחם של אותם מעצורים (קטנים למראה) הנראים בתמונות המסוע שצורפו כדי לבלום ולקבע לחלוטין רכב שמלכתחילה נכנס למכונה בהילוך רוורס (וללא כל מעצור). ואם אמנם אין בכוחם לקבע את הרכב, כי אז מצופה שהרכב מלכתחילה (בתחילת המסוע ולא בסופו) היה מוטח לאחור.